מתחיל לענות על שאלותיכם: רבים מכם שאלו על פרשת ברדוגו-זיני וחקירת ההדלפה לחדשות 12. אתייחס בכמה קווים כלליים ומקווה שז

מתחיל לענות על שאלותיכם: רבים מכם שאלו על פרשת ברדוגו-זיני וחקירת ההדלפה לחדשות 12. אתייחס בכמה קווים כלליים ומקווה שזה יענה לרוב השאלות לפחות: 1. אני רוצה להא* שראש השירות החשאי, שיש בידיו סמכויות חקירה דרקוניות ומרחיקות לכת, ויכולת לחדור לפרטיותם של אזרחים באופן שאף גוף חקירה או מודיעין אחר לא יכול - משתמש בסמכויותיו בחרדת קודש ולא נותן לגורמים זרים ובעלי אינטרס להשפיע על החלטותיו המקצועיות בנושא (לכולם ברור מדוע לברדוגו יש אינטרס בנושא, אין צורך להרחיב). 2. אני רוצה להא* שראש השירות החשאי במדינת ישראל, שמופקד על הגנת מוסדותיה הדמוקרטיים של המדינה, מא* בתקשורת חופשית ומכבד את זכותם של העיתונאים במדינה הדמוקרטית לקבל נגישות למידע, כל עוד הם עושים בו שימוש מושכל ולא פוגעים בביטחון המדינה. 3. חשוב להבהיר את המובן מאליו כי יש הרבה ספינים ורעש בנושא וניסיונות לטשטש את המציאות - תפקידו של עיתונאי הוא לדעת דברים. כן, לפעמים גם דברים שאחרים לא יודעים. וכן, לפעמים גם מידע ביטחוני רגיש, שהם נחשפים אליו במסגרת תפקידם. זו האמת, ככה זה עובד. אני לא חושב שאפיל פה אף אחד מהכיסא - אם אספר לכם שבכירים רבים במערכת הביטחון ובמערכת המדינית והפוליטית שפוגשים עיתונאים לתדרוכים, שיחות, מפגשים - חושפים בפניהם גם מידע ביטחוני רגיש שאסור בפרסום, מתוך אמון הדדי בין הצדדים: העיתונאי נחשף למידע במסגרת תפקידו, וכדי שהוא יכיר את התמונה הרחבה ויקבל סקירה מעמיקה על הסוגיה או התחום שאותו הוא מסקר - ובו זמנית, העיתונאי מחויב באופן מלא לכבד את כללי הצנזורה, ולא לפרסם אף מידע רגיש שפוגע בביטחון המדינה. בערוץ 12 כנראה ידעו על התקיפה באיראן, כפי שגם עיתונאים רבים אחרים ידעו - אבל לא פרסמו את דבר התקיפה מבעוד מועד ולא חשפו אותה, אלא החלו לשדר רק *לאחר* שהתקיפה החלה. לעומת זאת, אני מציע לעוקבינו שמתעניינים במיוחד בנושא הדלפות ביטחוניות לעיתונאים והתנהלות עיתונאים עם מידע ביטחוני רגיש - לברר באילו ערוצי טלוויזיה ידעו בשנים האחרונות על תקיפות, פעולות חשאיות, ומידעים ביטחוניים רגישים אחרים - ו*חשפו אותם בשידור או רמזו להם בשידור בצורה בוטה, בניגוד לכללי הצנזורה ותוך שהם פוגעים באופן מובהק בביטחון המדינה ובביטחון כוחותינו*. ודי לחכימא ברמיזא. 4. לראש השב״כ במדינת ישראל, בטח בתקופה זו, יש כל כך הרבה משימות חשובות לעסוק בהן - מסיכול טרור פלסטיני ביהודה ושומרון, דרך פגיעה בהתעצמות חמאס, בניית תשתיות מודיעיניות בעזה, סיכול ריגול איראני בישראל, אבטחת בכירי המדינה ומוסדות המדינה, סיכול השפעה זרה על הבחירות בישראל ועד סיכול פשיעה לאומנית של יהודים ביו״ש. מציע שכל אחד ישקול ויחשוב בעצמו: האם חקירות של עיתונאים, התעסקות באנדרטאות זיכרון בשב״כ, עיסוק במסעות לפולין של אנשי שב״כ ופגישות חשאיות עם עסקנים פוליטיים - צריכים להיות נושאי העיסוק של ראש השב״כ? אני בספק. לצערי, זה מה שמשתקף מעשייתו של זיני כפי שאנחנו מכירים אותה בימים אלה. 5. אסייג ואתוודה: לצערי אין לנו כעיתונאים מספיק נגישות לשב״כ ולאנשיו, באופן שמאפשר לנו לקבל תמונה רחבה ומהימנה על עשיית הארגון ועל הלך הרוח שם. אנחנו ניזונים מהדלפות מתוך הארגון - וטוב שיש כאלה, אחרת לא היינו יודעים דבר על הנעשה שם. לולא ההדלפות - מדובר בגוף חשאי, שסגר כמעט לחלוטין את מחלקת הדוברות שלו, ושגם ככה גוף הדוברות שלו בשנים האחרונות לא פעל בשקיפות בלשון המעטה ונהג באופן שאינו הגון. כתבתי על כך רבות בעבר, גם בתקופתו של ראש השירות הקודם רונן בר. הדבר הזה לא נוגע לזיני בלבד והוא בוודאי לא החל בתקופתו של זיני. גם בתקופת רונן בר ודוברו האישי א׳, השב״כ לא נהג באופן הגון מול עיתונאים, לא פעל בשקיפות ועשה תרגילים יח״צניים לא הולמים רבים. דוברות שב״כ זקוקה לרענון דחוף. כפי שכתבתי כאן גם בעבר, טוב יעשה זיני אם ימנה לצידו יועץ תקשורת מנוסה שיאפשר לו גם להציג את עשייתו באופן ראוי, וגם יסייע לו להימנע ממוקשים שעלולים להכתים את כל כהונתו.