הלכה בשירות הקלפי מאת חיים לוינסון מוצאי שבת האחרון, בית הכנסת היזדים בירושלים. מעמד מרומם לרגל חג הסוכות. בקהל – המוני

הלכה בשירות הקלפי מאת חיים לוינסון מוצאי שבת האחרון, בית הכנסת היזדים בירושלים. מעמד מרומם לרגל חג הסוכות. בקהל – המוני אברכים שצמאים לדבר תורה. בשורה הראשונה – מיטב הרבנים. על הכיסא המרכזי יושב הרב יצחק יוסף, במקום מושבו של אביו, הרב עובדיה יוסף. לצידו, שמנה וסלתה של אצולת רבני ש"ס. "אני רוצה לפרסם פסק הלכה חדש", פותח הרב זמיר כהן, יו"ר ארגון "הידברות", העוסק בהפצת יהדות ובחזרה בתשובה. מודה, התרגשתי לרגע. פסק הלכה חדש – מתנה לחג הסוכות. איזה כיף. חובב הלכה אני, קורא מעת לעת בספרות השו"ת, וללמוד אני חפץ. "צריך לפרסם אותו בכל העולם כולו", ממשיך הרב כהן. וואו! זה כבר נשמע מרתק. דרמה. שינוי טקטוני ביהדות. אולי מתירים גייז? מה הרב זומם שם? והוא ממשיך: "מרן פסק לאחרונה שיהודים שנמצאים בחוץ לארץ רשאים להשתמש בכספי מעשרות כדי לקנות כרטיס טיסה, לבוא לארץ, להצביע ש"ס ולחזור לביתם, מכיוון שהמערכה כל כך גורלית, וצריך לפרסם את זה". מחיאות כפיים מהקהל. מה נגיד ומה נאמר? עוד דוגמה, המיליארד במספר, לביזוי ההלכה והדת על ידי ש"ס. הרי לא מדובר בהלכה ולא בפסק הלכה. מדובר בניצול הציני והגועלי ביותר של היהדות, כזה שש"ס התמחתה בו. ההלכה היחידה שקיימת בעולם מבחינתם היא שהם צריכים להיות בממשלה, וכל מי שחושב אחרת – מקומו בכף הקלע ובצואה רותחת. אבל מה אכפת להם. הלכה, לא הלכה – העיקר הכוח הפוליטי. יש הרבה ילדים במשפחת יוסף, והם צריכים פרנסה. דבריו של הרב זמיר כהן צדו את עיני, כי מדובר ביהודי שמטרתו בחיים, לכאורה, היא "לקרב לבבות". הוא אפילו מחזיק ערוץ טלוויזיה, משקיע כסף בפרסומות עם ינון מגל ומדבר עברית ישראלית עדכנית. לכאורה, אם הרב זמיר כהן היה באמת רוצה לקרב לבבות, הדבר הראשון שהיה עושה הוא לברוח מפוליטיקה בכל צורה ודרך. אבל זו לא באמת המטרה שלו. המטרה היא כוח, וכבוד, וכסף. ובשביל כוח צריך לתמוך בש"ס. השימוש המאוס במושג "הלכה" כדי לתרגם אותו לכוח, לכסף ולכבוד, השחיתות שמלווה את תעשיית הרבנים, המינויים והג'ובים – הם בראש ובראשונה הגורם שמרחיק ישראלים מכל דבר שקשור ביהדות. כש"יהדות" זה הבריונים מכי הערבים שמסתובבים בגבעות שסמוטריץ' אוהב, הפשיסטים עם הציציות של בן גביר, המשתמטים של גולדקנופף ומסדרי המשרות למשפחה של דרעי – למה שמישהו חילוני ירצה קשר כלשהו למסורת ולדת? ש"ס היא תנועה שקמה כדי להחזיר עטרה ליושנה, אבל בפועל עשתה את ההפך. היא אולי גרמה לכמה מסורתיים להתחרד, אבל גם גרמה להרבה חרדים להתחלן. למרבה הצער, כאסטרטגיה פוליטית היא התבררה כמוצלחת. המאסת הדת על חלקים גדולים מהציבור החילוני בישראל יצרה אפקט של "אנחנו והם". ככל שש"ס נעשית בלתי נסבלת יותר ויותר, כך מאמיניה ותומכיה סבורים שהדרך של ש"ס היא הפתרון. למעשה, כל מה שנשאר למחנה הי* בישראל למכור, אחרי קריסת הביטחון בשבעה באוקטובר, הוא מלחמת דת. אנחנו תורת ישראל, הם כופרים. זה אפקטיבי, כי ריאקציית הנגד כה חריפה (ע"ע נאור נרקיס), שהיא מייצרת אצל המסורתיים שבאמצע אפקט של בחירת צד, ורגשית – עם המסורת, על כל הבעיות הנלוות. צפו בשידורי ערוץ 14 ותראו שאין דבר שמעניין אותם יותר מכמה שאחרים לא דתיים. על עצמם – מה יש לומר. הרי בני* נתניהו עבר על מצוות "לא תנאף", שלמיטב זכרוני היא אחת מעשרת הדיברות, אבל מה זה חשוב. העיקר מה הם. השבוע, למשל, דנו באריכות בתוכנית "הפטריוטים" בשאלה למה פגישת ראשי מפלגות האופוזיציה נערכה במרתף העבודה של יאיר לפיד ולא בסוכה. אין קלאסי מזה. דת זה לא רק "אני דתי", אלא "ההוא חילוני". כל המטרה באמונה שלהם היא להטיף לאחרים שלא מאמינים כמוהם. אין בהם לא חומר ולא עידון, לא הכפפת האני לכוח עליון ולא אמונה ברוחניות כלשהי. אני, בניגוד ליקי אדמקר, דווקא בקיא בהלכה, ולמיטב זכרוני יש פוסקים שאוסרים לדבר בסוכה דברי חולין, אבל מה זה משנה. זה לא על דת פה. הרי אם היו יושבים בסוכה, מיד היה מגיע ידידיה מאיר ומטרחן שהסוכה בעצם לא כשרה, כי הסכך לא יושב על הדופן של השפיץ של הברזל, ובסוף בסוף בסוף היו מגיעים למסקנה שהם ישבו בסוכה כדי לעבוד עליכם ולשקר לכם ולרמות אתכם, וכבר עדיף היה שהיו יושבים בבית. הדרך לפרק את הדיכוטומיה של החברה הישראלית היא לקחת את המונופול על היהדות והדת מידי מנצליה, לטובת זרם מסורתי-ישראלי בר קיימא, שיהיה באמצע, בין הריאקציה האנטי-דתית לבין הסמוטריצ'ים למיניהם. חשבתי שגדי איזנקוט יהיה הדמות, אבל טעיתי. הוא לא זיהה את הנישה הזו והוא לא פועל בה. הוא יכול היה לבנות דמות מסורתית יהודית ליברלית חילונית אמינה, אבל לא הצליח. מה שהוא עושה זה לשחק בתוך המגרש שהליכוד מכתיב לו, ולא לשנות את החוקים של המשחק.