כולכם אולי תוכלו לסכים איתי שרצועת עזה שלפני טבח ה-7.10 הייתה גן עדן עלי אדמות. העזתים תחת חמאס חייו בעושר ובשפע רב פי כ

כולכם אולי תוכלו לסכים איתי שרצועת עזה שלפני טבח ה-7.10 הייתה גן עדן עלי אדמות. העזתים תחת חמאס חייו בעושר ובשפע רב פי כמה מחייהם של ערביי איו"ש. אחרי כל סבב והרס של שכונות הגיעו הקטארים, המצרים, הסעודים, הכוויתים, ועוד ודאגו לשקם את השכונות ולבנות את הכל מחדש והרבה יותר יפה ממה שהיה. וכך מסתמן שיקרה גם הפעם - ההרס יעבור מהעולם כלא היה, והרצועה תהפוך לפרויקט פאר והדר יפה ויוקרתי פי 10 יותר מאשר היה ערב טבח ה-7.10, עם נמל ימי, שדה תעופה, מגדלי סחר, מגדלי יוקרה, בתי מלון, שדרת חופים ועוד. העזתים ידעו כי מה שיהרס ע"י ישראל ישוקם והרבה יותר יפה ומפואר. ולכן המחיר של ההרס והעקירה, והמגורים באוהלים מעולם לא יהיו משתלמים יותר. כל זה פשוט הופך את העובדה כי הטבח של העזתים וצבאם (חמאס וארגוני הטרור) יהיה לדבר המשתלם ביותר שהם עשו אי פעם. כי את ההרס יחליף הפאר והדר והיוקרה, ועזה ע"פ התיאורים של קושנר תהפוך למעין דובאי. עזה היא הקבצן עם יחסי הציבור הטובים בעולם. זה נכון שבכירי חמאס חייו בעושר הרבה יותר גדול משאר העזתים, אבל אי אפשר להמעיט ביופי והיוקרה של הרצועה טרם ה-7.10. מטרתה של ועדת "התכנוקרטים" חמאס והרש"פ היא לקחת את התוכנית של טרמאפ ואנשי אמונו, ולהוציא לפועל רק את השיקום והבנייה המחודשת תוך ניסיון לבנות את התשתית להקמת מדינת טרור פלס'. עזה תישאר אותה עזה והאידאולוגיה החמאסית מבית האחים המוסלמים והאידאולוגיה של התנועה הלאומית הפלס' תישאר ברצועה. זו בראייתם ההצלחה הגדולה של הטבח בהקשר של השיקום והבנייה המחודשת. כך הם העריכו וכך הם עדיין מעריכים היום שיקרה. מצרים קטאר וטורקיה רוצות לראות את השיקום ואת בניית הרצועה מחדש, ופחות את שאר התוכניות הכלכליות של טרמאפ. ועכשיו השאלה המרכזית: במידה ותוכניתו של קושנר להפוך את הרצועה למעין דובאי, תצא לפועל לפחות ברמת השיקום והבנייה המחודשת, האם טבח ה-7.10 יהיה למשתלם ביותר אי פעם עבור העזתים? האם בידיעה שזו המחיר והתוצאה יהיה שווה לחזור על טבח ה-7.10 שוב ושוב? אם תוכנית זו תצא לפועל והרצועה תשוקם זה יהיה לא פחות מאשר יריקה בפרצוף של כלל המעורבים, בכל נפגעי טבח ה-7.10, ובראשם נרצחי היום הארור והנורא בשבת שמחת תורה. ובכל הלוחמים ובני משפחותיהם ששילמו את המחירים הכי כואבים שניתן לתאר, והתוצאה שהם קוויו שתקרה לא רק שלא קרתה, אלא המערכה הפכה לסבב דמים משודרג בסופו חזרנו ל-6.10 ונחזור תוך כמה שנים לאותה הנקודה ערב המתקפה ב-7.10. אין מילים לתאר את תחושת הנבזות, החרפה, ובעיקר האכזבה מאלו שפזרו לנו הבטחות ולא קיימו. את הבי* והחרפה הזו אנחנו לעולם לא נשכח. חננאל אביב בטלגרם 301 העולם הערבי בטלגרם