המבחן האמיתי של הפסקות האש אינם נמדדים בחופש פעולה או מה יקרה מחר ומחרתיים, אלא כמה זמן היא תימשך, ומה קורה בסופו של דבר

המבחן האמיתי של הפסקות האש אינם נמדדים בחופש פעולה או מה יקרה מחר ומחרתיים, אלא כמה זמן היא תימשך, ומה קורה בסופו של דבר אחרי תקופה שיכולה להיות גם שנים. למדנו כי את הפסקות האש בד"כ מאריכים, וככה הסכם של 10 ימים הופך לחודשים, כפי שהפסקת האש הקודמת בלבנון שהייתה בהתחלה כחודשיים הפכה ל-15 חודשים בהם חיזבאללה השתקם והתעצם מהר מהמצופה. גם עם חמאס הפסקת האש נמשכת ומבלי שהתוצאה היא בסופו של דבר לא פירוק הנשק אלא שיקום והתעצמות. זה נכון שהורדנו מיכולתו של חיזבאללה, אבל הכל יכול להיות טקטי במידה ולא מתקדמים להסרה מלאה של יכולות האויב. במידה וגם הפעם הפסקת האש תוארך, אנחנו למעשה עוצרים את האש רגע לפני שבירת המפרקת של האויב ורגע לפני כיבוש כפרי דרום הליטני, ומבלי שיש לנו איזה תוצאה ביד, מלבד הצהרה של ממשלת לבנון כי ברצונה לנרמל את יחסיה עם ישראל, שאין בה שום משמעות מעשית. כבר היה לנו הסכם עם לבנון שהם עצמם הפרו. וכל עוד חיזבאללה חמוש ועם יכולות האיום על תושבי הצפון לא רק שלא יוסר אלא ייתעצם, מה שעלול להפוך את המערכה בלבנון לעוד סבב בסופו האיום נותר, ואנחנו עם הפנים לסבב הבא. אי אפשר לסמוך על ממשלת ומדינת לבנון שתעשה את העבודה עבורנו, וכל מטרת ההסכם היא לעצור את הלחימה ולמנוע מאיתנו להכריע אחת ולתמיד ולהסיר את האיום במלואו מעל תושבי הצפון. חננאל אביב